תלמוד ירושלמי בבא קמא א׳:ג׳

3 משנה: שׁוּם כֶּסֶף שָׁוֶה כֶסֶף בִּפְנֵי בֵית דִּין וְעַל פִּי עֵדִים בְּנֵוּ חוֹרִין בְּנֵי בְרִית. וְהַנָּשִׁים בְּכְלָל הַנֶּזֶק וְהַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִין.

4 הלכה: שּׁוּם כֶּסֶף שָׁוֶה כֶסֶף כול׳. אֵין אוֹמְרִים תֵּצֵא פָרָה בְטַלִּית. אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִין בְּבֵית דִּין. שָׁוֶה כֶסֶף. מְלַמֵּד שֶׁאֵין בֵּית דִּין שָׁמִין אֶלָּא נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּיזָּק בִּמְטַלְטְלִין שָׁמִין לוֹ מֵהֶן. בִּפְנֵי בֵית דִּין. מְלַמֵּד שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי בֵית דִּין. עַל פִּי עֵדִים. שֶׁאֵין שָׁמִין אֶלָּא עַל פִּי עֵדִים. בְּנֵי חוֹרִין וּבְנֵי בְרִית. יָצְאוּ גּוֹיִם וַעֲבָדִים וּפְסוּלֵי עֵדוּת. וְנָשִׁים בְּכְלָל הַנֶּזֶק. לְפִי שֶׁלֹּא תָפַשׂ הַכָּתוּב אֶלָּא אֶת הָאִישׁ צָרִיךְ לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. וְהַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִין. מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק. מִיכַּן שֶׁמְּחַצִּין אֶת הַנֶּזֶק. מִיכָּן שֶׁזֶּה מַפְסִיד חֲצִי נֶזֶק וְזֶה מַפְסִיד חֲצִי נֶזֶק.